החלטה בתיק בש"א 159230/07

הבקשה

^{1. בפני בקשה לביטול עיקול זמני.}

^{תמצית העובדות וההליכים}

^{2. התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת בבניה. התובעת התקשרה עם שותפות דיירים (להלן - מזמין העבודה) לצורך הקמת מבנה מגורים משותף ברמת אביב. לצורך ביצוע עבודות חיפוי השיש במבנה שכרה התובעת את שירותי הנתבעת. הנתבעת איחרה בסיום עבודתה בלמעלה משבעה חודשים וסיימה את עבודתה ביום 13.1.98.}

^{3. בחודש פברואר 1998 תבעה הנתבעת את התובעת בגין יתרת שכרה עבור העבודה שביצעה. מנגד תבעה התובעת את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב פגמים באיכות עבודתה של הנתבעת והאיחור בסיום העבודה (ת"א(שלום-ת"א) 19070/98). בשנת 1999 הגישה התובעת תביעה כנגד מזמין העבודה בגין חובו כלפיה ומזמין העבודה הגיש תביעה שכנגד בגין ליקויים בבניה והאיחור במסירת הבניין (ת"א (מחוזי- ת"א) 2257/99). לאחר הגשת התובענה של מזמין העבודה כנגד התובעת הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים וביקשה מבית המשפט להתיר לה להגיש תביעה נפרדת בגין נזקים נוספים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם וטרם התגבשו. נראה כי, בקשה זו נותרה משום מה ללא החלטה.} 

^{4. ביום 5.7.04 פסק בית המשפט למזמין העבודה, בין היתר, פיצויים בגין האיחור בסך של למעלה ממיליון ש"ח (הערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסה"ד זה נידחה).לאחר מתן פסה"ד זה הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד על ידי הוספת נזק זה שנגרם בין היתר עקב איחורה של הנתבעת בסיום עבודתה. הבקשה נדחתה(בר"ע שהוגשה על החלטה זו נדחתה אף היא (בר"ע (ת"א) 1222/06)). ביום 20.2.07 ניתן פסק דין המחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 347,226 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין . התובעת הגישה ערעור על פסק הדין.}

^{4. משלא ניתן לתובעת לתקן את כתב התביעה שכנגד, כאמור לעיל, הגישה את תביעתה הנוכחית בגין חלקה של הנתבעת בפיצוי ששילמה למזמין העבודה עקב האיחור בסיום העבודה. במסגרת תביעה זו הוטל עיקול זמני על הכספים שנפסקו לנתבעת. הנתבעת הגישה בקשה לביטול העיקול.}

^{תמצית טענות הצדדים}

^{5. לטענת הנתבעת יש לבטל את העיקול הזמני מהטעמים הבאים :-}

(א)       הבקשה לעיקול זמני הוגשה בחוסר תום לב. כל מטרתה להתחמק מהתשלום שנפסק לנתבעת. התובעת עתרה בהליך מקביל לעיכוב ביצוע פסק הדין ולא גילתה זאת לבית המשפט. בית המשפט עיכב את ביצוע פסק הדין כנגד הפקדת הסכום שנפסק בקופת בית המשפט. לפיכך, אין מקום להותרת צו העיקול על כנו.

^{(ב)          התביעה נשוא תיק זה התיישנה. זאת, מאחר שעילת התביעה היא האיחור בסיום העבודה שהסתיים ביום 13.1.1983.}

^{(ג)           לתובעת לא ניתן היתר לפיצול סעדים . לפיכך, אין היא רשאית להגיש את התביעה נשוא תיק זה. מאחר שעתרה לפיצול הסעדים היא מנועה מלטעון שלא היה בכך צורך.}

^{(ד)           עניין הפיצוי בגין האיחור בסיום העבודה נדון והוכרע על ידי בית המשפט בתביעה הקודמת שהתנהלה בין הצדדים . לפיכך, קיים השתק פלוגתא בעניין זה המונע מהתובעת מלהגיש את התובענה נשוא תיק זה.}

^{(ה)          התובעת לא עמדה בתנאי הערבויות שנקבעו כתנאי למתן צו העיקול.זאת, עקב ספק ביכולתו הכספית של אחד הערבים.}

^{6. לטענת התובעת יש לדחות את הבקשה לביטול העיקול הזמני מהטעמים הבאים:-}

(א)     לא ניתן להכריע בטענות כה מכריעות כגון : טענת התיישנות, השתק פלוגתא וכו' במסגרת בקשה לביטול עיקול.

^{(ב)        הבקשה לעיקול זמני נסמכת על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בית המשפט קבע כי הנתבעת סיימה עבודתה באיחור של למעלה משבעה חודשים וחייב את התובעת לשלם למזמין העבודה פיצוי בגין איחור בן 10 חודשים בהשלמת הבניין. התביעה הנוכחית הינה למעשה תביעת שיפוי בגין חלקה של הנתבעת באיחור זה. הנתבעת לא חקרה את המצהיר מטעם התובעת וגרסתו לא נסתרה.}

^{(ג)         התביעה נשוא תיק זה לא התיישנה. מאחר שמדובר בתביעת שיפוי עילת התביעה נולדה ביום בו ניתן פסק דין המחייב את התובעת לפצות את מזמין העבודה בגין האיחור(5.7.04) ולא מועד סיום העבודה באיחור על ידי הנתבעת (13.1.83).}

^{(ד)         הפלוגתא שעניינה הנזק שנגרם לתובעת עקב חיובה בפיצוי מזמין העבודה בגין האיחור לא נידונה על ידי בית המשפט ולא הוכרעה על ידו. לפיכך, אין מקום לטענת השתק הפלוגתא.}